<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אי לאו דמסתפינא מדברי רבי אברהם בן עזרא כמו שנכתוב בסמוך, הייתי אומר שמה שאנו עושין שלא נקבע ראש חדש תמיד ביום המולד ואע"פ שאנו בקיאין בקביעא דירחא, הוא לפי שראש חדש אינו תלוי ברגע המולד שהוא דבוק שני המאורות במקום אחד מגלגל המזלות. אלא שהוא תלוי אל עת התחלת ראיית הירח החדש באופק עיר אלהים ירושלים וארצו, וזה נמנע הוא שיהיה אלא אחר המולד. ויהיה אם כן הקביעות רודף ראיית הירח. כתוב (שמות י"ב ב') החדש הזה לכם וכו', ואמרו (תנחומא פ' שמיני) מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש, כלומר ראיה חושיית, שהרי חשבון נקודת המולד הוא ראייה שכלית, וכבר ידעת מה בין המולד האמצעי שהוא ביד כל אדם היום ובין המולד האמתי. כתב הר"ם ז"ל פי' המשנה מסכת ראש השנה (פ"ב מ"ז), ומה שתאמין [אתה מעיין], כי עקר דתנו בנוי על ראיה, ואם לא תראה הלבנה, נשלים ל' יום לחדש שיצא, וכו'. וסוד העבור שמסר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני, הוא ענין החשבון שיודעין בו קשת הראיה, ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקים בו, ועד היום נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שעור האמתי, וזה החשבון הנמצא בידנו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחילתו, לפי שהוא מנין הדבוק האמצעי בלבד, ע"כ. וכבר ידעת שפסול מולד זקן הוא בעבור שלא תוכל להראות הלבנה בלילה ההיא בשום פנים, ופסול ג"ט ר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט בשנה של אחר העבור, והם ימים כשרים כלומר שאינם ימי אד"ו וגם שאינם מולד זקן, הוא לפי שאינו יכול להיות בין תשרי לתשרי כי אם גד"ה בפשוטה הו"ז במעוברת. וכמו שבאר קרובי מורי ה"ר יעקב ב"ר מכיר בן תבון ז"ל במאמר עקר הדחיות.
כתב רבי אברהם ב"ר חייא הספרדי בספר חשבון המהלכות (שער י"ב), "הוי יודע כי אין הלבנה נראית בראש חדש הזה כי אם אחר כ"ט יום שלמים מהראותה בראש חדש שעבר והוא ליל יום שלשים ויהיה החדש שעבר חסר, או אחר שלשים יום שלמים שהוא ליל יום אחד ושלשים ויהיה החדש שעבר מלא. ותמצא מכאן כי אין הספיקא במראות הלבנה כי אם בליל יום שלשים שהוא ערב יום כ"ט שיש לנו ספיקא אם תראה בו הלבנה אם לא. אבל ליל יום שלשים [אחד], לכל העולם ברור הוא שנראית. [ועל זה אנו חושבים מקום שני המאורות ומקום ראש התלי וזנבו. בערב יום כ"ט מיום הראות הלבנה בחדש שעבר מפני שהוא יום הספיקא, אם היא יכולה להראות בו, אנו מונים החדש ההוא חסר לדעת הסומכים על הראיה, ואם אינה יכולה להראות, אנו גוזרים שהחודש ההוא מלא ושהלבנה נראית בליל ל"א, ואין אנו טורחים בחשבון המהלך יותר. אלא שאין הדרך הזה מתכן כי אם ליודעי ראית הלבנה בחדש שעבר, והחדש ההוא יכול לא חששו לו. ומפני זה אנו אוחזים דרך אחרת לדעת ממנו יום הספיקה, והוא שנהיה חושבים דרך דביקת המאורות במהלך המתחלף בסוף החדש שאנו צריכים לדעת ראיית הלבנה בחדש הבא לו אחריו, אם אנו מוציאים עת הדביקה]. (אם המולד האמתי) משבע שעות ולמעלה מהלילה עד חצי יום למחר, תברר לו כי היום ההוא אין הלבנה נראית בו, ובלא ספק יראה ערב יום מחרתו. ואם המולד הוא מחצי היום (ולמטה) [ולמעלה] עד שליש הלילה או יותר מעט יהיה יום הספיקא מחרת היום הזה, עד כאן דבריו. רצה בזה שאז יצטרך לחפש אם יראה בערב ההוא הירח אם לא.
קבלתי מקרובי מורי ז"ל דרך קצרה והוא שנתקן חמה ולבנה לערב יום הספיקה ונקח מתנגדי מקום חמה ולבנה ונדע מצעדיהם כלומר מצעדי המתנגדים. נוציא הקטן מהגדול אם העודף פחות מי"ב מעלה, אין הלבנה נראית, ואם הוא יתר מי"ב, הנה היא נראית. אם תרצה לדעת מתוך הלוחות הנודעות אליו ז"ל והוא האלמנך, המולד אמתי או הנגוד האמתי, הנה למולד תקח לך אמתי לשני המאורות בסוף החדש. ואם תרצה לנגוד באמצע החדש. ועד העודף, אם הוא יותר משבע מעלות תעזוב היום ההוא והוציא ליום לפניו, אם העודף לירח נקח העודף ההוא ונחלקהו על הניצוח מחק לבנה ואמתי לשמש, והם שעות מרחק המולד או הנגוד מחצי היום ההוא. נתקן בערך החלוף ואורך העיר, והיוצא הוא המבוקש.
<h2>דף כד.</h2>
מדרש חזית (שהש"ר פרשה ו') אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם. בחשבונן, שמונין ללבנה. בחרישתן, בזריעתן, בנטיעתן, בקצירתן, בעמורן, בדישתן, בגרניהם, ביקביהם, [בגגותיהם] בבכוריהם, בבשרן, בתגלחתן, במנינן, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל. פירש אבא מורי זלה"ה שלא לבעט ולתת כבוד ולכבוד יי' וכי לו כל הארץ ית'.
